<h1>ראב"ן סימן ש"י</h1>
<h2>דף סט.</h2>
גוי המעביר יינו של ישראל בקרון או בספינה אם לא הודיעו לגוי שהוא מפליג אפילו הרחיק ישראל מיל כשר שאומר הגוי השתא אתי ישראל וחזי לי ולא נגע, ואם הודיעו ישראל שמפליג או שאמר לו לך ואני אבוא אחריך מסמך סמכה דעתיה דגוי שלא יבוא מהרה, ואם שהה כדי שיכול לנעוץ סכין בחבית ולהוציא מן היין לחוץ היין אסור, דאע"ג דהילכתא כר' שמעון בר' אלעזר דאמר כדי שיפתח ותיגף ויגב, ה"מ בחבית של חרס שהפתיחה קלה מן הסתימה, אבל חביות שלנו שהן של עץ [הסתימה] שהוא נעיצת סכין קלה מהפתיחה.
<h2>דף ע.</h2>
וכן כל מקום שיש בו יין של ישראל ואיכא גוי בהדיה ומסתפי דילמא אתי ישראל וחזי ליה מותר, כדאמר ההוא ישראל וגוי דהוו יתבי וקא שתו חמרא שמע ישראל קל יהא שמיה רבא בבי כנישתא וקם אזל אמר רבא חמרא של ישראל שרי דמימר אמר הגוי השתא אתי ישראל וחזי ליה, ולא דמי לגוי אכובא דאמר לעיל [ס'.] דאי מצדד ישראל פניו דאסור, דכיון דנקיט הכובא בידו ומקבל בו היין וקל מהרה יכניס ידו, אבל הכא לא נקיט הגוי בידו היין של ישראל ומיסתפי הגוי לעמוד ממקומו וליגע בו דילמא אתי ישראל וחזי. ואפילו אם יצא ישראל מן הספינה בע"ש ולא הודיעו לגוי שהפליג ושהה כל השבת ולא בא היין מותר, כדאמרינן [שם] דההוא ישראל וגוי דהוו אתו בספינה שמע ישראל קל שיפורא דמעלי שבתא ונפק ואזל ואמר רבא חמרא שרי דמימר אמר הגוי השתא אתי ישראל וחזי לי ואי משום יקרא דשבתא שיתן הגוי אל לבו ויאמר לא יבא בשבת ולא מיסתפי אמר רבא אמר לי איסור גיורא כי הואי בגיותי הוה אמינא יהודאי לא מינטרי שבתא דאי מינטרי כמה כיסי מישתכחן ולא ידענא דאית להו דר' יצחק דאמר מטלטלו פחות פחות מד' אמות, וכל שכן בחול דאם שהה אפילו יום אחד ולא בא דהיין מותר דמיסתפי גוי ואמר השתא אתי ישראל וחזי לי. והני מילי אם הספינה בעיר דמצי ישראל אתי כי לא חזי ליה מרחוק, אבל בשדה דמצי חזי ליה הגוי מרחוק כי אתי לא מסתפי הגוי ואסור. וגנבים שנכנסו במרתף של ישראל בין החביות סתומות בין פתוחות היין כשר, דכל היכא דמצינא למיתלי להיתר תלינן והכא איכא למיתליה דאמרינן משום ממון באו ולא משום יין, ועוד דדמי לשעת מלחמה דתנן בשעת מלחמה בין פתוחות בין סתומות מותרות לפי שאין להם פנאי לנסך, וכן מהנהו גנבי דסלקו לפומבדיתא פתחו חביות טובא אמר רבא חמרא שרי כיון דרוב גנבי ישראל נינהו, אלמא אע"ג דאיכא נמי גנבי גוים תלינן בישראל, הכא נמי כיון דרובה עיילו לשם ממונא אמרינן בגין ממונא עלו ולא בגין חמרא. אבל אי חזינן ברזא דאפיקו ושתו חמרא דפתוח חמרא חביות טובא, אי ליכא למיתלי ברוב גנבי ישראל אסור. ושמעתי שהיו מן הראשונים שהורו דעד ברזא חמרא אסור ואידך שרי, ואין נ"ל כי הברזות שלנו ארוכות ויוצאות אל תוך החביות ביין וכי מפקי לה מנענעה ומשכשכה ביין ואוסרו, ושאר החביות כשרות. ואי לא מוכח דאפיקו ברזא אפילו אשכח דנקטי חמרא בידייהו אמרינן מעלמא אייתי לה דכל היכי דמצינן למיתלי להיתר תלינן, כדאמרינן ההוא רביתא דאישכחא חופיא דהות נקיטה בידה ביני דני אמר רבא חמרא שרי אימור מגבה דחביתא שקלתיה וכ"ת והא השתא ליכא חופיא אגבא דדנא אימור איתרמויי איתרמי ליה, אלמא תלינן להיתר. וכן ישראל שמסר מפתחו לגוי אי לא חזינן דנכנס למרתף חמרא שרי, דלא מסר לו שמירת היין דליתסר משום יין שברשות גוי אלא שמירת מפתח מסר לו והיין ברשות ישראל ובחזקתו קאי וכשר.
